לא קניתי...עשיתי לבד

עשית לבד?

זאת אחת השאלות שפוגשות את הנשים שהיו אצלי בסדנת טבעות מלופפות. הן עונדות את הטבעות המרשימות שלהן, וחברות שלהן, מתפלאות מהטבעות היפות ולא מאמינות שהן עשו אותן לבד…אז כן. כל אחת יכולה. הטכניקה יחסית פשוטה והחלק הכי קשה בסדנה הוא בחירת החרוז הנכון עבור הטבעת…

ואם יש לי ידיים שמאליות?

בשבע השנים האחרונות פגשתי, התכתבתי ושוחחתי עם נשים שטוענות שיש להן ידיים שמאליות. בכל אחת מהנשים האלה, מצאתי מישהי שלא מאמינה בעצמה כמובן. אבל בסופו של דבר, כולן מצליחות להגיע לתוצאה יפה. גם אם זה עולה להן במחיר הנפשי של להאמין בעצמן למשך שעתיים של סדנה.

השאלה הנשאלת היא למה? מדוע רוב הנשים לא חושבות שיש להן את זה?

אין ספק שבכדי להצליח בעבודות יצירה יש צורך באהבה הבסיסית לדבר. מי שלא אוהבת גם לא תתעניין בזה , כמובן שלא תתנסה וגם תוביל את עצמה לכשלון…

לדעתי חלק מאותן נשים פשוט לא נגעו בחומר הנכון שהדליק אותן או התחברו למקום הנכון בתוכן, בו נמצא הכשרון החבוי. ואיפה נמצא המקום החבוי? הוא מסתתר. הוא נמצא במקום שבו אנחנו מפסיקות להיות אנחנו והופכות בקלי קלות להיות ״אשתו של״…״אמא של״…וכמובן גם מאחורי ההגנה הקבועה של ״אין לי זמן״…״אני עייפה״…״יש לי הרבה עבודה על הראש״…זה בדיוק המקומות האלה שמונעים מאיתנו לעשות התעמלות באופן קבוע, ללכת לספר לעשות צבע, לפנק את עצמינו בעיסוי, לקחת יום חופש באמצע השבוע ולהשלים שעות שינה. אותו מקום בו אנחנו נאלצות להשקיע בעצמינו ולא באחרים. הכשרון נמצא במקום בו אנחנו פוגשות את האני האמיתי שלנו ונותנות לו אהבה.

כל אחת יכולה. זה המוטו שלי בחיים.

מה זה בכלל כשרון?

נכון, לא כל אחד יכול לצייר כמו דה וינצי׳, רפאל, בוטיצ׳לי ואפילו פיקאסו…אבל התבוננתם לאחרונה בציורים של אמנים מודרניים? אותן מריחות מכחול שנראות שרירותיות במיוחד? או אולי שפריצים של צבע? האם שם יש כשרון?

התשובה טמונה בעיני המתבונן ואולי גם בעיניו של אוצר המוזיאון. אמנות כמעט תמיד מוגדרת כאמנות ברגע שהיא נכנסת למוזיאון או לקונטקס של גלריה וכד׳. לא כל מי שמצייר ״יפה״ הוא אמן, לא כל מי שאמן – דווקא מצייר ״יפה״. הכשרון הוא בעיני המתבונן בלבד והוא סובייקטיבי לכל דבר. לכן אני תמיד קצת סקפטית כשנשים אומרות לי שהן לא יכולות או לא מסוגלות. הן פשוט נכשלות עוד לפני שנתנו לעצמן צ׳אנס אמיתי. וזה נכון לכל תחום בחיים.

אז מה זאת הטבעת הזאת?

הטכניקה היא די פשוטה. זוהי בעצם טבעת מחוט מתכת (ולכאלה שמרגישות שהן כבר מנוסות אפשר גם חוטי גולדפילד או כסף) שמלופפת סביב חרוז, פנינה או אבן חן.

בשלב הראשון, בוחרים חרוז. החרוז יכול להיות עגול, שטוח, אובלי או מרובע. אני משתמשת באבני חן שאני קונה באלנבי, באבני סברובסקי שאני קונה ב״ילון״ או בפנינים שהחור שלהן מספיק גדול בשביל חוט המתכת שבו אני משתמשת. משחילים דרך החרוז חוט מתכת בעובי של לא פחות מ-20 גייג׳ (שזוהי המידה לעובי חוטי מתכת) עד שהחרוז נמצא בערך במחצית החוט. אני משתמשת בחוטי מתכת איכותיים של חברת beadsmith האמריקאית. היתרון בחוטים אלו הוא שהן לא משחירים או מקבלים כתמים בשונה מחוטי המתכת שמגיעים מסין. והכי חשוב, הם אינם מכילים ניקל, כך שנשים שאלרגיות לניקל, כמוני, יכולות לענוד את הטבעת ללא חשש. את החוטים אני קונה בחנויות יצירה. אין לי חנות ספציפית כי אני פשוט קונה איפה שהמחיר הוא הכי טוב וזה משתנה לפי מבצעים…

עכשיו מניחים את החוט דרכו מושחל החרוז שלנו, על מקל עגול או סדן טבעות שקוטרו קצת יותר גדול מגודל האצבע שלנו (זה יכול להיות גם טוד של לוח מחיק או כל דבר שנראה לכן בגודל הממתאים). בשלב הבא מביאים את קצוות החוט מסביב לחרוז בכמה ליפופים עם כיוון השעון ומשאירים כ-2 ס״מ של קצוות לסגירת הטבעת. סוגרים את הטבעת על ידי כך שמלפפים כל קצה חוט על הטבעת עצמה.

כלי העבודה בהם אני משתמשת לפרוייקט הזה הם: קאטר לחיתוך החוט, פלייר אף ארוך מעוגל לסגירת הטבעת. אם רוצים לייצר עוד נפח לטבעת, ניתן להוסיף עוד חוט מתכת בעובי קצת יותר קטן (אני משתמשת בעובי 22 גייג׳ או 24 גייג׳) ויוצרים את ה״קן״ מסביב לחרוז.

נשמע לך מעניין?

בואי להתנסות בעיצוב הטבעת המושלמת עבורך אצלי בסטודיו. בסדנה בת מפגש אחד בן שעתיים וחצי, תבחרי אבני חן ממגוון האבנים שלי, אבני סברובסקי או פנינים, תלמדי כיצד לעבוד עם חוטי המתכת ותעצבי לעצמך 2 טבעות יפיפיות בגימור מושלם!